כבוד לבובה שבורה

גבר מבקר בבובה השבורה שלו, שופך את אהבתו וגמירה על גופה המנופץ, במחווה לאינטימיות האבודה שלהם. השחרור שלו מצפה את עור החרסינה שלה, עדות לתשוקתם המשותפת.

בתצוגה מגרה של הוללות, גבר מרעיף את זרעו על בובת חרסינה מנופצת. זה לא בידור רגיל למבוגרים, אלא מחזה ייחודי שמטשטש את הקווים בין הארוטי לביזארי. הסצנה מתגלגלת עם הבובה, פיה פתוח בצעקה אילמת, משמש כקנבס למחווה בהצטיינות. המצלמה לוכדת כל פרט כשהאיבר הפועם של הגבר משתחרר מגבולותיו, צובע את הבובה במהותו הלוהטת והדביקה. הסצנה היא עדות לאופי הגולמי, הראשוני, של התשוקה האנושית, שבו גבולות העונג והטאבו נדחפים לגבולותיהם. מראה הבובה המנופצת, המכוסה בזרע, משמש תזכורת רודפת לאופי הארעי של היופי ולרגעי האקסטזה החטופים. זה לא לבעלי לב חלש, אלא למי שמעז לחקור את הפינות הכהות והנועזות יותר של תשוקותיהם.